נוינדורף – עתיד מורשת מחנה ההכשרה האחרון של התנועה הציונית בגרמניה

למחנה ההכשרה נוינדורף התוודעתי במסגרת המחקר המשפחתי שערכתי. היה זה מחנה ההכשרה האחרון בו שהה רולף, אח סבתי, בשנות השלושים, לפני שנשלח לאושוויץ. מעט מאוד ידוע על תפקיד מחנות ההכשרה של התנועה הציונית לפני, במהלך ואחרי השואה, וכעת, יש לנו הזדמנות לשנות זאת. את הטקסט הבא של חברים יקרים השותפים לנסיון להציל את המקום תרגמתי לעברית, בתקווה שאולי בארץ, מישהו יבין את חשיבות המקום למורשת הציונית, וכדי שיותר ישראלים ידעו על מחנות ההכשרה:

אחוזת נוינדורף, ממוקמת ליד פורסטנוולד ((Fürstenwalde (Spree) כ60 ק”מ מזרחית למרכז ברלין.

רקע היסטורי

מחנות ההכשרה הציוניים ברחבי אירופה פעלו עוד מהמאה ה-19 וצברו תאוצה ככל שהתגברה האנטישמיות ובמקביל התנועה הציונית. מטרת מחנות ההכשרה בגרמניה הייתה להכשיר נוער יהודי ברמה המקצועית, החברתית, המעשית והתרבותית, בתחומי החקלאות, הבניה, החשמל, מדבר וביצות, לימודי היסטוריה יהודית וכלכלת הקיבוץ כמובן לימודי השפה העברית. בשנות ה-30 של המאה העשרים פעלו 32 מחנות הכשרה, 13 מהם באזור ברלין.

ברוב מחנות ההכשרה עברו צעירים שהגיעו מכל רחבי אירופה, קורס כבן שנתיים. הם חגגו חגים יהודיים ועשו קידוש בשבת.

ארגון הגג שאיגד את הגופים שניהלו את המחנות היה ארגון “החלוץ”.

אין כמעט בנמצא מחקר היסטורי בנושא מחנות ההכשרה, אך ברור שלא כולם שימשו רק לשם הכשרת יהודים ל”עליה”. חלקם שימשו גם למשל כמרכזים לעזרה ליהודים צעירים מובטלים לרכוש מיומנויות שימושיות בתקופות כלכליות קשות. המחנות נוהלו לא רק על ידי ארגונים דתיים או ציוניים, אלא גם על ידי תנועת הצופים היהודית או קרנות פילנתרופיות כגון בית הספר היהודי למקצועות הגינון היהודי באהלם (Ahlem) ליד האנובר, שנוסד על ידי מוריץ סיימון (Moritz Simon) בשנת 1893. לאחר 1933 הועברה האחריות על מרכזים אלו ל “התאחדות הלאומית היהודית” (הפדרציה של כל הארגונים היהודים ברייך אשר הוקמה על ידי הממשלה הנאצית). מכאן ואילך, ברוח תנועת ההכשרה הציונית, עסקו כל המרכזים הללו בחינוך והכשרת הנערים במקצועות אשר להם ידרשו לאחר ההגירה. רבים מהם אכן הצליחו להגיע לפלסטינה, אנגליה, שוודיה, או דרום אמריקה. בשנת 1936 פעלו 139 מרכזי הכשרה בגרמניה עם יותר מ 5000 אנשים שעובדים ולומדים שם. עד 1938 ירד המספר ל32 מרכזים עם כ1300 נערים. בשנת 1941 נאסרו אימון והכשרת היהודים על ידי השלטונות הנאציים, וכל המרכזים נאלצו להסגר.

אחוזת נוינדורף:

אחוזת נוינדורף שוכנת במזרח גרמניה, באזור כפרי בחצי הדרך בין ברלין לגבול פולין. מסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, הפכה האחוזה מרכז חשוב של התארגנות עצמאית יהודית שמטרתה תמיכה הדדית והישרדות, בתקופה של מצוקה כלכלית, ולאחר מכן בצל רדיפת השלטונות הגרמניים.

האחוזה מהווה דוגמה טיפוסית של היסטוריית תנועות הנוער הציוניות בגרמניה.

In Neuendorf, 2015
In Neuendorf, 2015

בשנות ה30 המוקדמות, לאחר מותו של הבעלים היהודי של האחוזה, הפילנטרוף הרמן מולר (Hermann Müller) הועבר עזבונו לארגון פועלים יהודי-ברלינאי: גברים צעירים ומובטלים יכלו לגור, לעבוד וללמוד במקום. בשנת 1937 נוינדורף הפך למרכז הכשרה רשמי.

גם לאחר שנת 1941 פעל המקום כמרכז הכשרה, אבל אז, הפך המקום למחנה עבודה בכפייה. נוינדורף נותר בניהולו של מרטין גרזון (Martin Gerson), והפך למחנה ההכשרה המרכזי אליו נשלחו נערים ממחנות ההכשרה האחרים שנסגרו בזה אחר זה. בשנים אלו כבר גרו משפחות שלמות בנוינדורף, כאשר בילדיהם טיפלה בין היתר, המחנכת המפורסמת וחלוצת החינוך המונטסורי קלרה גרינוולד (Clara Greenwald).

In Neuendorf, 2015
In Neuendorf, 2015

בשנת 1943, “לכבוד” יום הולדתו של אדולף היטלר גורשו אחרוני התושבים/אסירים לאושוויץ.

למרות התפקיד החשוב של תנועות הנוער הציוניות (ואנשי נוינדורף, במיוחד) כארגון ההתנגדות והישרדות בזמן רדיפות הנאצים, כמו גם בתקופה שלאחר השואה ולאחר מכן במהלך הקמתה של מדינת של ישראל, יש מעט מאוד מחקרים וכמעט אף ספרות על מחנות ההכשרה בגרמניה, וגם אין מקום הנצחה בגרמניה לנושא. כמו כן, מלבד במוזיאונים יהודיים בגרמניה, לא ניתן למצוא מידע על נושא זה. נוינדורף חשוב בגלל תפקידו המרכזי ההיסטורי עבור תנועות הנוער הציוניות בגרמניה, ובתוך כך,היה זה המחנה האחרון.

In Neuendorf, 2015
In Neuendorf, 2015

המצב היום: נוינדורף עומד למכירה

כיום נוינדורף נמצא בבעלות BIMA (סוכנות הנדל”ן הפדרלית) כנאמנים של הממשלה הפדרלית הגרמנית. .לפי מסמכי הרשויות הגרמניות אין תביעות פיצויים תלויות ועומדות לגבי הנכס. עם זאת, זה לא היה ניתן לאמת באופן עצמאי האם טענות אפשריות על ידי צאצאי הרמן מילר, הבעלים של האחוזה בשנות ה1920 וה -1930, יושבו.

כיום מתקיים גיוס כספים רחב כדי לממן מחקר בישראל, ארצות הברית וגרמניה בנושא.

BIMA הציבה את הנכס למכירה ב -17 במאי 2017. BIMA היא סוכנות עצמאית של הממשלה הפדרלית עם המשימה העיקרית של יצירת רווח עבור משרד האוצר הפדרלי. יחד עם זאת, המבנה הארגוני של BIMA כן מאפשר התערבות פוליטית כדי להשפיע על החלטות מכירה.

על הצעות הרכישה להיות מוגשות עד ל -31 באוגוסט 2017, במחיר מינימום של 290,000 יורו. האחוזה שוכנת על 365,000 מטרים רבועים. היא כוללת 8 בניינים עם מגורים (26 דירות, 9 מתוכם כרגע ריקות) ותשעה מבנים אחרים (בתים חיצוניים, מוסכים, מבנים חקלאיים, וכו’). דמי השכירות כיום מייצרים הכנסה שנתית של 35,000 אירו. עם זאת, סך העלויות השוטפות עומד על כ 45,000 יורו בשנה. בנוסף, כמובן שהאחוזה דורשת השקעה תשתיתית רצינית כולל קירוי עתידי, מערכות חימום ומערכות חשמל (השיפוצים האחרונים בוצעו ב 1960, בסטנדרטים של גרמניה המזרחית). מנקודת מבט היסטורית והצלת המורשת, חוסר השקעה זה בששת העשורים האחרונים מהווה סכנה חמורה למרקם ההיסטורי של האחוזה. במקרה של מצבים כלכליים קשים במיוחד חוק הגנת המורשת הגרמני יכול לאפשר הריסת בניין מוגן אפילו. כך, על אף צו הגנה שהושם באחוזה (בזכות מאבק ארוך ביוזמותינונ) בגלל החשיבות ההיסטורית שלה, עדיין תלוי גורלה של האחוזה בבעליה העתידיים.

ברור לנו במצב זה שיש לפעול כדי להציל את המקום. אם אתם מעוניינים לעזור, יש לכם רעיונות או שאלות לגבי הפרויקט נא לפנות ל”צרו קשר” בבלוג זה, או באנגלית לסטלה או בנו בכתובתinfo@neue-soziale-plastik.org

מאת: Stella Hindemith ו- Benno Plassmann
תרגום: ליאור אורן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *